שחקנית ראשית 

היא שחקנית ראשית בתיאטרון האתיופי הפועל בירושלים. היא חשה כנציגה ושגרירה של העידה האתיופית. לצעירי העדה היא אומרת: "תפסיקו לרחם על עצמכם, קומו ותפעלו. המזל לא דופק לאף אחד בדלת"

פרוט ממו, סטודנטית לקולנוע וטלוויזיה ושחקנית בתפקידים ראשים בתיאטרון 'נטלה' - תיאטרון אתיופי, חיה ונושמת תיאטרון. עוד בהיותה ילדה קטנה, ידעו הוריה של פרוט, טפרה ובזטו ממו, שהילדה תלך בדרך זו ותגשים את חלומה לשחק על הבמה. פרוט, בת 25, עלתה ארצה מאתיופיה, עם משפחתה, בשנת 1991, כשהייתה בת 9. המשפחה שהתה במרכז קליטה במבשרת ציון יחד עם משפחות נוספות מאתיופיה, צרפת ואמריקה. ב-1992, הגיעה המשפחה לעיר בית שמש, לשכונה הסמוכה לבית הספר 'לוין'. פרוט למדה בפנימית 'הדסים' הסמוכה למושב קדימה ולעיר נתניה. בפנימייה, למדה פרוט פיתוח קול במשך שלוש שנים.

ב'הדסים', החל 'הפרויקט של עידן רייכל', לקרום עור וגידים. הזמר המפורסם, שימש אז כמדריך נוער בפנימייה. רייכל התוודע למוזיקה האתיופית וחניכיו אף הפנו אותו לתיאטרון 'נטלה', שבו משחקת פרוט כיום. פרוט מספרת, כי נפגשה עם רייכל, אך לא הגיעה עימו לשיתוף פעולה מקצועי. פרוט היא בת שלישית מתוך שבעה אחים. אחיה של פרוט מתגורר באמריקה, אחותה משמשת כקצינה בצה"ל ואחות אחרת סטודנטית לקרימינולוגיה באוניברסיטה. האחים הקטנים עדיין תלמידי בבית ספר.

"ההורים שלי", מספרת פרוט, "מתנהגים כישראלים לכל דבר. הם נולדו בכפר ועברו לאדיס אבבה, בירת אתיופיה. אבי שירת בצבא האתיופי כצנחן במשך עשרים שנה". פרוט מראה לי תמונות של אביה בעת שירותו הצבאי, בתמונות מצולם אביה עם מדים המעוטרים בכנפי טיסה.

איך עליתם לארץ? האם קיבלתם פניה לעלות ארצה, דרך הסוכנות היהודית? האם לעלייה שלכם ארצה, מתלווה סיפור מעניין?
"הרעיון לעלות ארצה היה של אבי. אבי פנה לשגרירות באתיופיה וביקש לעלות ארצה. מכיוון שאבי שימש כאיש צבא באתיופיה, הייתה בעיה לעלות הנה. הממשלה מערימה קשיים על אנשי צבא המעוניינים לעזוב, כך שאבי נאלץ להשמיד את כל המסמכים הצבאיים שהיו ברשותו ואף לזייף מסמכים חדשים. אבי התגורר במשך ארבעים שנה בעיר והוא היה צריך להצהיר שהוא חי בכפר, בשביל שיתנו לו לצאת מהמדינה. כשהגענו לשדה התעופה, במטרה לעזוב את הארץ, נעצר אבי לחקירה על ידי אנשי הצבא. בסופו של דבר ובעזרת אותם מסמכים, הצלחנו לעלות לארץ. סבתי, אימו של אבי, התגוררה כל העת בכפר. היא לא ראתה את אבי במשך שנים רבות. היא עלתה לארץ, הספיקה לראות את אבי, ונפטרה שבוע לאחר מכן. סבתי מצד אימי שתיבדל לחיים ארוכים, מתגוררת בעיר לוד".

שנות ילדותך ונעורייך, עברו עלייך באתיופיה. בין אורח החיים שם, לאורח החיים בארץ, קיימים הבדלים מהותיים. יש משהו שאת מתגעגעת אליו מאורח החיים שם, באתיופיה?
"באתיופיה ישנם הבדלים בין החיים בעיר ובכפר. בכפר מרוכזות קהילות יהודיות המתאפיינות באחדותם החברתית והדתית. בעיר, חובה על היהודים להסתיר את יהדותם. החיים בעיר כיום, מודרניים ומתקדמים ועדיין קצב החיים שם, איטי יותר מכאן, בארץ. אני מתגעגעת לקצב החיים השקט והרגוע יותר. התרבות בארץ, כל כך שונה מהתרבות עליה חונכו בני העידה האתיופית. בעדה חונכנו לכבד את הזקנים והמבוגרים, ואפילו אם בן אדם גדול ממך בשנה, אתה צריך לכבדו. כאן בארץ, החוצפה הישראלית חוגגת והצעירים יוצאי אתיופיה לומדים להתנהג כמו הישראלי החוצפן".

איך הגעת לתיאטרון האתיופי? האם למדת משחק?
"למדתי שנה אצל ענת ברזילי (שחקנית ומנהל בית ספר למשחק) ואני לומדת לתואר ראשון באומנות הקולנוע והטלוויזיה, במכללת 'ספיר' בנגב. לתיאטרון 'נטלה' הגעתי דרך חברה. הגעתי לאודישן והתקבלתי. אני משחקת בתיאטרון כבר שלוש שנים".

העדה האתיופית ידועה כעדה דתית ושמרנית. איך הגיבו הורייך לרעיון, שביתם תופיע על גבי במה מול קהל?
"ההורים תמכו בי. הם גם יודעים שבסופו של דבר, אני עושה מה שאני רוצה ומאמינה בו. ההורים שמחים במקצוע שלי וגאים בי. הם נכחו בהצגות והתרגשו מאוד. בבית אנחנו מסורתיים ושומרים שבת ואבי מתפלל בבית הכנסת של בית הספר 'לווין'. אני מסתדרת עם הוריי מצוין. הם הורים נפלאים".

תיאטרון 'נטלה' הוא תיאטרון, המחבר בין יוצרים ואומנים יוצאי אתיופיה, לאומנים ישראלים ותיקים, זאת במטרה ליצור אומנות ייחודית ולהביא לקהל הישראלי רפרטואר שונה, היונק מהתרבות של יהודי אתיופיה ומתרבות אפריקה. השם 'נטלה', מקורו בבגד מסורתי של העדה האתיופית. התיאטרון ממוקם ברחוב שלומציון המלכה בירושלים, בבית הנקרא 'דילה' (על משקל "די ל..." כמו לדוגמה: "די -לכיבוש", "די - לקיפוח" וכו', א.מ.)
המקום פועל לשינוי חברתי דרך אמנות עצמאית, תקשורת ומדיה אלטרנטיבית ותוכניות לימודיות. אחת ממייסדי התיאטרון היא המחזאית, הבמאית והשחקנית יפה שוסטר.
כמה שחקנים יש בתיאטרון 'נטלה'? באיזה גילאים? האם גם הם בוגרי בית ספר למשחק?
"יש בתיאטרון עשרים שחקנים שמתוכם נבחרים, לאחר אודישן, שחקנים למחזה שעולה על הבמה באותו זמן. בין השחקנים, ישנם שחקנים נשואים ובעלי משפחות. השחקן הכי צעיר הוא תלמיד בית ספר תיכון בכיתה ט'. בין השחקנים, ישנם בוגרי בתי ספר מובילים למשחק, כדוגמת 'ניסן נתיב', 'בית צבי' ו'יורם לוינשטיין'".

בתיאטרון 'נטלה' ניתן למצוא את שחקן התיאטרון והקולנוע האתיופי, שי פרדו; את הזמרת והשחקנית האתיופית מסקי שברו; ואת השחקנית מהרטה, שהשתתפה בתוכנית הטלוויזיה 'השגריר'. הם רק חלק מהשחקנים, יוצאי העדה האתיופית, המבקרים בקביעות בתיאטרון 'נטלה' ומשתפים עימו פעולה מבחינה מקצועית.

מטרתו המוצהרת של תאטרון 'נטלה', היא להביא בפני הקהל הישראלי, תרבות שונה מהתרבות עליה גדל. האם גם את שמה לנגד עינייך, את אותה המטרה, בעשייתך היום יומית בתיאטרון?
"בהחלט. אני גאה להיות אתיופית. אני מרגישה נציגה ושגרירה של עדה שלמה. אני משמשת דוגמא לדור העתיד של בני העדה. צעירים רבים בני העדה, ניגשים אליי לאחר שצפו במחזה ואומרים לי "את היא גאוותינו". בהקשר הזה אני רוצה להעביר מסר לבני הנוער של העדה האתיופית בארץ בכלל ובעיר בית שמש בפרט: קיימת סטיגמה על אתיופים שהם אנשים חלשים ומסכנים. אני רוצה למסור לכל החבר'ה הצעירים: הסטיגמה הזאת היא 'פאסה'.

תיקחו את עצמכם בידיים. קומו ותפעלו. המזל לא יגיע אליכם וידפוק בדלת. בשביל להגיע להישגים, צריך להתאמץ. על תשבו על הברזלים ותחכו. אם אתם לא יכולים להצליח בבית שמש, צאו מחוץ לעיר. כפי שאתם מציגים את עצמכם, כך החברה תקבל אתכם. תפעלו להצלחה, גם אם צריך לבעוט במוסכמות של הדורות הקודמים של העדה, זאת מכיוון שעבר זמנם של אותם מוסכמות. אני לא מציגה את עצמי כמסכנה. אני אתיופית וגאה להיות בת העדה, אבל אני לא מסכנה".

מה מעניק לך התיאטרון בפן האישי?
"התיאטרון מעניק לי שמחת חיים. הוא מאיר את חיי. אני מסוגלת להשתתף בחזרות על מחזה במשך 12 שעות ולא לחוש עייפות. אני זוכה לשיתוף פעולה עם מפיקי המחזה בכך, שמידי פעם הם שואלים לדעתי ומתייעצים איתי מבחינה מקצועית, ואני מעריכה זאת מאוד".

בימים אלה, מופיעה פרוט, בתפקיד ראשי במחזה של תיאטרון 'נטלה', הנקרא 'סיפור חורף'. במחזה מתואר יום בחייה של אישה אתיופית צעירה, החיה במרכז קליטה. המחזה מעלה סודות מחיי העבר באתיופיה ומגולל סיפור של אהבה, אכזבה ומאבק. היועץ המוזיקלי במחזה הוא הזמר אהוד בנאי.

במקביל למחזה 'סיפור חורף', עובד התיאטרון על הפקת מחזה חדש שנכתב על ידי מחזאי אנגלי ממוצא ניגרי. שם המחזה הוא 'האריה והיהלום'. המחזה יוצג בשפה האנגלית ופרוט תגלם גם בו את השחקנית הראשית. במחזה נדרשת פרוט לשיר בשפה האמהרית. היועץ המוזיקלי של המחזה, הוא האומן והיוצר ארקדי דוכין. פרוט נפגשה עם דוכין השבוע ועבדה עימו על השירה במחזה. בנוסף ליכולת השירה והמשחק שלה, פרוט יודעת לרקוד: ראפ, רגאיי, שירה במקצבים אפריקניים ו'אקסטה' ריקוד מסורתי אתיופי.

איזה קהל מגיע להצגות התיאטרון של 'נטלה'?
"להצגות מגיעים צופים מכל גווני החברה הישראלית ומכל העדות. מגיעים יוצאי אשכנז ויוצאי עדות המזרח. ערב אחד, בסיומה של הצגה, ניגשה אליי אישה מהקהל ואמרה לי: "אני נולדתי במרוקו והרגשתי בהצגה כאילו שסיפרתם על הילדות שלי".

באיזה מקומות העלתם את המחזות?
"העלנו את המחזות בתיאטרון 'החאן' בירושלים, בתיאטרון 'הקאמרי', בבית 'צוותא', במתנ"סים ובמקומות רבים נוספים. לא מכבר, קיבלנו הזמנה להופיע בסקוטלנד בחודש אוגוסט".

יש לך מודל של שחקנית, שאת שואפת להיות כמותה?
"ממש לא. אני המודל של עצמי. אני חושבת, שכל שחקן מביא מתוכו, משהו שמייחד אותו. אני יכולה, למשל, לצפות במשחק של השחקנית גילה אלמגור ולומר לעצמי שהיא גדולה ומדהימה, אבל אני לא אנסה לחקות אותה. גילה היא גילה ופרוט היא פרוט".

מה מאפיין את פרוט כשחקנית?
"אני חושבת שאני מגיעה להזדהות, כמעט טוטלית, עם הדמות. יכולת המשחק שלי אותנטית, אני עושה עבודת הכנה על הדמות. במחזה החדש של המחזאי הניגרי, הלכתי ולמדתי על ניגריה דרך ספרים, אינטרנט וסרטים. אפילו ישבתי בבית קפה ניגרי וצפיתי על התנהגותם של היושבים בו. כששיחקתי תפקיד של אם לתינוק, עקבתי אחרי אישה צעירה, אם לתינוק, ממוצא אתיופי. ראיתי איך היא נושאת את התינוק ואיך היא מתנהגת איתו באופן כללי. אני שואפת לכך, שאותו מחזאי, שכתב את המחזה, יצפה במשחק שלי ומרוב שהמשחק יהיה משכנע, הוא יגיד "עליה כתבתי את המחזה"".

מה את צופה לתיאטרון 'נטלה' בעתיד?
"אני צופה שהוא יתקדם ויצליח. ואני חולמת, מאמינה ומקווה, שהוא יגיע לרמת הצלחה, לפחות כמו של תיאטרון 'הבימה'".

היית רוצה לשחק שם, ב'הבימה'?
"כיום, אם אלך ל'הבימה', ברור שאקבל רק תפקידים משניים. כיום, ב'נטלה', אני משחקת בתפקידים ראשיים וכמובן שטוב לי עם זה. אם אקבל איזה תפקיד ב'הבימה', ברור שאלך ואבצע אותו ואחזור אל הבית שלי, שהוא תיאטרון 'נטלה'".

בקשתי מפרוט שתציג בפניי קטע קצר מתפקידה במחזה 'סיפור חורף'. "תנסי לדמיין את התפאורה ושאני לבושה בבגדים אתיופים, מסורתיים", היא הורתה לי, לפני שהחלה בהצגת הקטע. תוך שניות ספורות, פרוט נכנסה לדמות. על פניה הייתה נסוכה הבעה עצובה של אישה, שבעלה הלך ונפרד ממנה באופן סופי. התרשמתי מהצגת הקטע בפניי. פרוט נשמעה בו משכנעת וכנה במיוחד. "הייתי רוצה", היא אומרת, "שאנשים מבית שמש, העיר שבה אני גרה, יבואו לראות את ההצגה. החברים שלי מהעיר, כבר ראו אותה בירושלים. אולי אני אפעל עם הגורמים המתאימים, להבאת ההצגה הנה, לבית שמש".

המאמר פורסם ב"שופינג מקומי"
www.sun4u.co.il